לתוך עיניים שקופות – סיפור ליום השואה

אמא סיפרה שאחותה אליזבטה היתה אחת הצעירות היפות בלודז'. עם שערה הכהה, עיניה הבהירות וגזרתה החטובה. היתה סטודנטית למשפטים, שלטה בכמה שפות, גילתה כישרונות אמנותיים, חוש הומור עדין ונימוסים מושלמים. הודות לשליטתה בשפה הגרמנית, מצאה עצמה, עם תחילת הכיבוש הנאצי בפולין, מתורגמנית במשרד המושל הגרמני של העיר.... קראו עוד

על מדורות, קדושות, ומכשפות האחד במאי

Walpurgis
בסקנדינביה השתמר חג מדורות של אמצע הקיץ, עד היום נחגג החג ברוב פאר ובעיקר עם מדורות ענק כשבקצה ערימת העצים, עומד דחליל, בובת סמרטוטים ענקית בדמות אישה, לזכר הימים שבהם הועלו על המוקד נשים חיות שהואשמו בכשפים - מכשפות. להערכתי מסורת זו הוטמעה אצלינו, וקיבלה מאפיינים מקומיים בהתאם לנסיבות. פעם שרפו את... קראו עוד

חיים או תאטרון? סיפורה של שרלוטה סלומון

שרלוטה סלומון - רישום מאת סוזי רוסק
בחיפוש נואש אחרי מעט תקווה היא יצרה את יצירת חייה. 1,325 דפי נייר מצוירים, עליהם תיארה שרלוטה סלומון את קורות חייה. יצירת מופת זו צוירה באובססיביות במשך שנתיים. שנה מאוחר יותר נשלחה לאושוויץ ונרצחה כשהיא בת 25 בלבד... קראו עוד

עוד כפית אחת – פרידה מאמא

צילום : ג'ואי סולומון, כל הזכויות שמורות, תרבות ישראל.
שלושה חודשים בלי אמא. מתה כמו שחיה, מצמצמת את אפשרויות החיים למינימום. חודשיים התגורה בבית הורים בסגנון ביתי צנוע, אבל מכובד. חודשיים הרשתה לעצמה, לא בלי מאבקי כוח ומדנים, שאחרים ישרתו אותה וידאגו לרווחתה, חודשיים השתדלה לאכול כמו "בנאדם", מעסיקה סביבה את המטפלות שכל כך השתדלו להסב לה נחת רוח ולמלא... קראו עוד

המצעד

אחד הזיכרונות החזקים שלי, שהזמן שחלף לא הצליח לטשטש, הוא מצעד צה"ל הראשון שלי. השנה, אי שם באמצע שנות החמישים, המקום, תל אביב, במרפסת הקטנה של דודה מוכניצקה ברחוב אלנבי, המשתתפים, קבוצת ניצולי שואה, כולם עולים חדשים, אבא ואני, הנכדה הבכורה לאין סבתא וסבא, או כמו ששרידי המשפחה אהבו לציין, "התשובה שלנו להיטלר".... קראו עוד

אתמול, יום זכרון

מוקדם בבוקר גידי ואני בג'יפ . עם הסנדוויצ'ים והשתייה. "בטח יעשו לך בעיות", אני מהססת, " לא ייתנו לי כאזרחית להסתובב בכל המקומות האלה". "עזבי שטויות", הוא צוחק . "לי ייתנו גם ייתנו, יהיה בסיידר". עד ליריחו הנופים המוכרים של מחנות הפליטים, אדמה מנוקדת באניצי עשבים, כבשים ועיזים ואז סטייה מדרך המלך ומתחילים... קראו עוד

ועדיין יש יום השואה

כשהיא חיוורת כסיד ורועדת בכל גופה הדק חיבקנו את אמא שלנו כשחזרה מאותה פגישה. יחד בכינו, הבטחנו לה שמעכשיו אנחנו נטפל בעניין, נרעיד שמים וארץ ולא ניתן לה ללכת לשם יותר. "הביא אותנו אבא שלכן למולדת?!" סערה מעומק העלבון, "זאת מולדת? כשבלודז' עצרו אותי המלשינים היהודים והביאו אותי למטה הגסטפו, הקצין הנאצי... קראו עוד