הרי חייבת להיות איזושהי משמעות – שמחת תורה וכאב לב

הרי חייבת להיות איזושהי משמעות

לי אין פתרון ברגע זה שיעשה עולם אחר. בכל פעם שגל חדש של רציחות יהודים מתרגש עלינו, מה שנקרא בסטרילית מצויה "גל טרור", משל היה סוג של גלים שהמציל צריך להכיר ולהזהיר מפניו את ציבור המתרחצים, אז בכל פעם שמגיע "גל" נוסף, והדם רותח והלב שבור והדמעה מצויה, צצים הפתרונות; וכשצצים הפתרונות החד משמעיים, מתכונים של "זבנג וגמרנו" אני שותקת ומקנאה. לא בגלל שאין לי דעה – דעות זה לא מה שחסר לי ואני גם לא טורחת להסתיר אותם. אני גם חושבת שיש לי כמה פתרונות זמניים, מעין פלסתר, אבל כזה שאולי יציל חיים. אני גם יודעת בוודאות שזו מלחמה ארוכה-ארוכה. מסיבות רבות, היא לא הולכת להסתיים בשום פתרון קסם. הייתי כל כך רוצה להיות בין המאמינות בפתרון "אחת –שתיים וגמרנו" , מכל סוג שהוא, מכל כיוון של המפה הפוליטית, ואין.

 Bartolome Esteban Murillo, רבקה משקה את אליעזר, צרפת 1650

Bartolome Esteban Murillo, רבקה משקה את אליעזר, צרפת 1650

בימים כאלה אני מבקשת להיכנס למיטה, להתחפר בכרית ולכסות את הראש בשמיכה ולישון, עד יעבור זעם. עד יעברו דברי הזעם והטפות המוסר. עד שלא אשמע דברי שנאה וגם לא בכי ומשברי לב. אבל אני כבר אשה מבוגרת, ויש לי ילדים ומחויבות וזה בלתי אפשרי. ואלו הרי חיינו כאן. היו "גלים" כאלה, ולדאבוני עוד יהיו.

FORD MADOX BROWN, כותונת הפסים, אנגליה 1864-6

FORD MADOX BROWN, כותונת הפסים, אנגליה 1864-6

אז אני לא מכסה את הראש ומשננת לעצמי שזה בדיוק מה שהאויב רוצה ממני – שאפסיק את החיים. אז את שמחת החג בהחלט שיבשו לי עד לבלי הכר. בכל זאת גירדתי כמה פירורים. החיים נמשכים וזה מה שצריך לעשות. לחיות אותם בטוב עד כמה שאפשר. לדעת את מחירם ושבריריותם וערכם העצום – לנשום ולזכור כי כל רגע לעולם לא יחזור. ליהנות. לראות בטוב עם המשפחה. לעשות משהו. ללמוד. להיטיב.

רות בועז והפועלים בשדה מגילת רות בתוך מחזור הטריפטיך גרמניה או צרפת מאות 13-14 אוסף קאופמן

רות בועז והפועלים בשדה מגילת רות בתוך מחזור הטריפטיך גרמניה או צרפת מאות 13-14 אוסף קאופמן

הרי חייבת להיות איזושהי משמעות. זה לא הפתרון הפוליטי שלי. אני לא רוצה אותו כאן עכשיו. זה לא שייך לעניין. תנו לבכות את המתים. תנו לעצמכן זמן לבכות. אני מבינה את הצורך להיתלות באיזה פתרון קסם. מבינה ודוחה אותו כרגע. תחיו. תאהבו. תמצאו לעשות משהו בעל משמעות. אל תדחו אותו. תנו לחיים את משמעם. הם לא חוזרים.

דוד מנגן בנבל, התנ"ך הראשון של קרל הקרח, הממלכה הקרולינגית, 860 לספ', אוסף הספרייה הלאומית צרפת

דוד מנגן בנבל, התנ"ך הראשון של קרל הקרח, ההמלכה הקרולינגית, 860 לספ', אוסף הספרייה הלאומית צרפת

גם השנה שמחת התורה

בבכי ובאבל שמחת תורה נראית כל כך לא שייכת. למעוניינות בקורטוב שמחת תורה עם אזהרה חריפה לפמיניזם – אפשר להציץ במה שכתבתי בשנה שעברה – לנשק את התורה עם אודם או בשנה שלפני כן – שמחת תורה- נשים ותורה שמתקיימת בכלי חרס.

וגם השנה, למרות הכול, ברור שנשמח איכשהו [אני השנה אשמח מהמיטה עם הווירוס שנדבק אלי ולא מרפה, נרקוד ביחד, אנחנו כבר ביחד מספיק זמן כדי לחגוג ] . שמחה קצת עקומה ומקרטעת, אבל שמחה בכל זאת. נסיים את מחזור החגים הזה שהמילים הכי חשובות של התפילות שבו, התנפצו בכאב גדול: "וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך", ולא התקיים בנו.

דף מתנ"ך המלכים, קטלניה 1384 סופר: יעקב בן יוסף מריפול, אוסף המוזיאון הבריטי

דף מתנ"ך המלכים, קטלניה 1384 סופר: יעקב בן יוסף מריפול, אוסף המוזיאון הבריטי

שמחת תורה היא נקודת החיבור בין מעגל של שנה אחת לתחילתו של מעגל חדש: מסיימים סבב אחד של קריאת כל חמשת החומשים והפטרותיהם, ומתחילות מבראשית. גדלנו בשנה ושוב נקרא הכל מהתחלה. ושוב נגלה להפתעתנו פסוק שלא שמנו לב אליו ופתאום משהו בקריאה יתחבר לנו לחיים שלנו ונגלה עוד פסוקים לא מובנים וחידות לא פתורות. הגשם יבוא, האיש והאשה ייווצרו, הנחליאלי יגיע, האנושות תתפתח, נלך לעבודה ונסיע את הילדים לחוגים והאנושות תגדל ותחטא וכך עוד ועוד.

מרק שגאל, גן עדן ,1961 צרפת,מוזיאון שגאל ניס צילום:  abeppu

מרק שגאל, גן עדן ,1961 [פרט] צרפת,מוזיאון שגאל ניס צילום: abeppu

אז מה הפסוק האהוב עלייך?

"הפסוק שלי" – במוסף השבת של העיתון "מקור ראשון" הופיעה כתבה בשיתוף מיזם 929"הפסוק שלי" – ראשי המדינה, נבחרי ציבור, אנשי תרבות ורוח בוחרים את הפסוק האהוב עליהם בתנ"ך. אפשר לצקצק על השטחיות ואפשר לחייך בקורת רוח. התנ"ך בפריים טיים. אני בוחרת באפשרות השנייה. מכל אינסוף הכתבות שצריכים היו העיתונאים למלא בחגים האלה, אז לפחות שהתנ"ך יככב.  אם הכתבה הצליחה לגרום לאדם אחד לפתוח תנ"ך או להרהר מהו הפסוק האהוב עליו – דיינו.

הבחירות לא היו מפתיעות במיוחד. חיבבתי מאוד את בחירתו של הרקדן והכוראוגרף עדו תדמור – "וַיֹּאמֶר עָרֹם יָצָתִי מִבֶּטֶן אִמִּי וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָה ה' נָתַן וַה' לָקָח יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ" (איוב א', כ"א). בחירה אקטואלית בימים האלה בהם עוד זה מדבר וזה בא. הפסוק הערום הזה שאומר משהו בסיסי כל כך. תמידי.

איוב והשטן, תנ"ך St Gregory the Great, 1175-1200, אוסף הספרייה הלאומית, צרפת

איוב והשטן, תנ"ך St Gregory the Great, 1175-1200, אוסף הספרייה הלאומית, צרפת

עכשיו בטח תחשבו שאני אביא את הפסוק שלי ואני אומר – מה נראה לכם? פסוק אחד? אני? למה? הרי הביזנס כאן זה פרשת השבוע, אז לגמור הכול בפסוק אחד? אצלי זה קודם כל משתנה ובכל שבוע אני בטוחה שמצאתי את "ה"פסוק. זה כל העניין בשמחת תורה קבועה ומתמשכת המתגלגלת משבוע אחד למשנהו: תמיד יש הפתעות. תמיד יש שאלות ותמיד תמיד יש אהבה גדולה לספר הבלתי נדלה, החכם, היצירתי והגדול מכולם – התנ"ך.

נוח בתיבה והמבול , תנ"ך Holkham,   אוסף המוזיאון הבריטי, 1330-20

נוח בתיבה והמבול , תנ"ך Holkham, אוסף המוזיאון הבריטי, 1330-20

לכבוד סוף הקריאה ותחילתה של קריאה חדשה הבאתי כאן מבחר יצירות של אומנים שאהבו את התנ"ך וציירו אותו מסיבותיהם הדתיות, האישיות, המקצועיות, התרבותיות ומן הסתם מכמה סיבות יחד.

אז הריני להכריז על פינה חדשה – הפסוק שלי – פינה שבועית בה אבחר פסוק אהוב מפרשת השבוע וכל אחת ואחד יכולות להוסיף את הפסוק שלהן. אפשר לנמק. אפשר שלא. אני מניחה שאתן למצלול התנכ"י הנהדר לעבוד במקומי. להסביר למה פסוק יפה זה כמו להסביר בדיחה.

אהמ אהמ גבירותי ורבותי – הנה הפינה הראשונה לפרשה האחרונה בתורה – זו שתקרא [בין השאר] בשמחת התורה הקרובה: "וזאת הברכה":

וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל-אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף-שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל. [דברים, לג, כח]

ונאמר אמן. ישועות ונחמות.

חזק חזק ונתחזק.

 

 

3 תגובות להרי חייבת להיות איזושהי משמעות – שמחת תורה וכאב לב

  1. אורית ענבר says:

    יקירה, ברמה הפרטית של נחמת טיפשים – נבלה "ביחד מהמיטה עם וירוס" שהגיע עד הנה….

    פסוק?
    משלי כ"ז 19, כנראה קצת קלישאה… אבל אני נותרתי לאהוב אותו למרות הכל "המים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם".

    מי יודע? לו יצליחו לבבות אדם להתרכך זה לזה…

  2. זיוה says:

    עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבותו – ההבטחה, הנחמה, ההפקרה, השרירותיות, האהבה למחזור החיים, ההכרה בחוקיות, הקשר לטבע והתלות בו, ההתנכרות לעונש אבל גם לנס וזה רק חלק ממה שמגולם עבורי בפסוק הזה.

  3. Michal_B says:

    תודה אורית וזיוה. שניהם מהמאגר היפהפה ביותר בעיני. זיוה גם אני מאוהבת בפסוק הזה מכל הסיבות שאמרת ובעיקר משום שהתנ"ך מצליח להגיד את זה כל כך יפה – לא מצועצע, לא קיטשי, לא יבש. מושלם.

השאר תגובה