לנשק את התורה עם אודם

 

עוד פעם את והנשים-שמחת התורה שלך

כשקראתי את הפוסט שלי משנה שעברה על שמחת תורה – שמחת תורה- נשים ותורה שמתקיימת בכלי חרס הנהנתי בהסכמה עם כל מילה שכתבה הכותבת [אני] ושאלתי את עצמי האם יש טעם לעוד שמחת תורה שבו נעסוק בשמחת תורה ונשים, שמחת תורה לנשים, נשים וספר תורה וחוזר חלילה. אחרי חצי שנייה עניתי לעצמי שכמובן שכן; הדברים שהעליתי בשנה שעברה נכונים גם היום והלב עדיין זועם ומתכווץ על נשים שכל רצונן הוא לחגוג את שמחת התורה עם התורה, ועל הגברים שהם הגי'נגי' עם המפתח, או שומר הסף של קפקא – מבחינה זו לא השתנה הרבה, אלא רק קצת שהוא הרבה: אני בטוחה שגם השנה יהיו נשים שיחוו לראשונה את הדבר הפשוט של לנשק ספר תורה או להחזיק בו, שגם השנה ירעד קולן של העולות לראשונה לתורה. שגם השנה יקומו להם עוד שמחות תורה שחושבות שגם נשים יכולות וראויות לשמוח בשמחת התורה.

להרות את התורה – אומנות על [ושל] נשים ותורה

אז במקום לחזור על עצמי אני מביאה לכאן אוסף מרשים של יצירות אומנות שעניינן הוא נשים ותורה. ביצירה הראשונה שכאן, נתקלתי במקרה, במסגרת חיפושי האינסופיים בפליקר לצרכי עבודה. פתאום הופיעו שלושת ספרי התורה על תקן שלושת הגראציות. ועצרו לרגע את נשימתי:

צילום: Nina J. G

יוצרת – לילך אגור-שרון, צילום: Nina J. G

 

חיפשתי וחיפשתי אך את שמה של האומנית לא מצאתי ואם מישהי יודעת מי היא – אשמח מאוד למידע. אני יודעת שהאומנית הייתה סטודנטית בצלאל, שבזמן הכנת היצירה היא עצמה הייתה הרה. הזמן עבר והנה נודע שמה של היוצרת – לילך אגור-שרון. תודה לרוני צורך ולקרין ניר על המידע.

והנה – התורה הרה או שמא נשים יולדות את התורה? ואולי זהו רמז למדרש על התינוק הלומד את כל התורה כשהוא נהרה ברחמה של אמו, ולקראת היציאה לחיים בעולם מלאך משכיח ממנו את התורה?

בעיקר חשבתי על כך שהביטוי 'תורת חיים' נראה פה במלוא עוצמתו:  נקשר בין החיים לתורה, החיוב של הקשר הזה והדגש על האשה כמביאה לעולם את החיים ואת התורה. האשה ההיא, שהעולה לתורה לרוב לא יזכיר בשמה כי היא בסך הכל ילדה אותו, אז למה להזכיר שהוא בן 'אשה זו וזו' – די להזכיר שהאיש הוא 'בן זה וזה'. והנה – היא-זו שמקיימת אותו והיא זו שיכולה לקיים את התורה.

ידוע המדרש על התינוק הלומד את התורה כולה ברחם אמו, ולפני יציאתו לעולם משכיח ממנו המלאך את התורה. הרבה אפשר להגיד על המדרש הנפלא, אבל אני רוצה להתייחס לנקודה אחת – התורה משתכחת ממנו כי היא אינה תורת חיים. כי תורה אינטלקטואלית, שאין לה שורשים והקשרים חיים, כפי שראוי לה לתורה וכפי שצריכה התורה להיות. לכן היא לא יכולה להתקיים בתינוק שאין לו נסיון חיים ואין לו דעה וכיוון, עדיין. לכן על התורה לצמוח אתו, בדיאלוג אתו, מתוכו – תורה שמעוגנת בצחוק ובבכי , באהבה ובשנאה, במוגבלות האנושית וברוח הגדולה של האדם גם יחד. ואיך תהיה התורה תורה אם לא יעבור הלומד/ת ויתלכלך בשפיר ובשליה של אמו, בדם ובדמעות ובנחמה של החיים שהוא עתיד/ה לחיות?

וכך גם ביצירה נפלאה הזו – התורה נהרת בחיים ומהחיים, ומעיל התורה הוא בגד כלולות לבן ועטור תחרים. הטוהר הוא דווקא במקום בו למדנו שלא להיות – המקום של האשה , הטמא, הרחוק. דווקא שם צומחת התורה. וכשתעלו פעם הבאה לתורה –זכרו בבקשה שגם אשה הרתה אתכם – ולא יזיק לכם להזכיר את שמה ושם אמה כשאתם מתברכים בברכות התורה.

אבל הן רוצות להתריס! – על מד הכוונות וכוונותיו

היצירה היא כמובן גם התרסה ובקורת על מקומן של נשים בעולמה של תורה ובשמחת התורה הפשוטה והעממית כל כך. לרוב, עממית במובן הזכרי של המילה. פעמים רבות טוענים נגדנו, הפמיניסטיות הדתיות, שכוונותינו אינן לשם שמיים וכל מטרתנו היא להתריס.

לשם-כך המצאתי לפני זמן-מה מד כוונות ביתי ופשוט להפעלה, המאפשר לנו למדוד את כוונותיה הנסתרות של האשה – האם לשם שמיים היא מעוניינת או שפניה חלילה להתרסה?

ובכן כל שתזדקקו לו כדי להכין מד כוונות הוא תבנית ביצים [מד] המחוברת לגליל נייר סופג [מוט המד]. עליכן להעביר את המד לאורך גופה של האשה החשודה ואם הוא יצפצף – חזקה עלינו כי באשה מתריסה עסקינן. הנה אני לפניכן, מדגימה את השימוש המהפכני במד:

מד הכוונות ואני, צילום: נורית יעקבס ינון

מד הכוונות ואני, צילום: נורית יעקבס ינון

ראוי כמובן לציין, שהמד הכוונות אינו פועל כשהוא נתקל בגבר. שם הכוונות תמיד טהורות, אין כל כוונות בלתי טהורות ובכלל, אם אני כבר עושה פרסומת לתוצרת שלי, תודו שזה הרבה יותר טוב מלהטביע אותנו ולראות אם נצוף בסוף.

ז'קלין ניקולס – עוד על אומנות, נשים ותורה

אחרי שסידרנו את כל העניין עם ההתרסה, נחזור לנושא שלנו – אומנות, נשים ותורה. אני פונה עכשיו לאומנית ששמה ז'קלין ניקולס [Jacqueline Nicholls ], אומנית בריטית , יהודייה, צעירה ורב תחומית שעוסקת בקשרים עכשוויים בין אומנות ליהדות. בעיקר עוסקת האומנית בביטויים אומנותיים של עולם המדרש. עוד עליה ועל עבודתה באתר שלה – כאן. באופן דומה מאוד לאומנית עלומת השם שהבאתי כאן, גם ניקולס יוצרת כיסויי ספר תורה בדמות הגוף הנשי ומכנה את הפרוייקט בשם המצוין – 'תורת אמך'. התורה, כותבת האומנית, מתוארת פעמים רבות כחפץ נשי – מנשקים אותה, מחזיקים בה בעדינות, נישאים לה בשמחת תורה. עיצוב המעילים אכן מותאם לספר תורה ממשי. ז'קלין קולינס עיצבה גם מעיל בדמות אשה הרה. המדרש המתואר כאן, על התינוק הלומד תורה ברחם אמו, ליווה אותה במהלך ההריון והיא חשבה עליו. הגוף הנשי ההרה חיים כבית מדרש, הר סיני אישי.

לנשק ספר תורה?! – קן גולדמן

קן גולדמן [ken goldman] הוא אומן ישראלי ממוצא אמריקאי שעוסק באומנות בהקשרים עכשוויים של יהדות ויודאיקה וב- READY MADE  יהודי. גם הוא מצא לנכון לעסוק בהקשרים הנשיים של ספר התורה והנה לפניכן יצירתו [המתריסה?] המציגה ספר תורה מכוסה בחותמות פה נשיים – נשיקות של אודם.

קן גולדמן, kisses Torah cover

קן גולדמן, kisses Torah cover


 כשראיתי לראשונה את היצירה הזו חייכתי חיוך גדול. יש בה משהו כל כך שובב, אוהב ותמים במובן המתוחכם של המילה. שהרי מעיל ספר התורה הוא כה פשוט – כמעט דל. לבן כמו בגדי יום הכיפורים.  כמו הפשטות בעצמה. וכל העיטור שהוא מתנאה בו הוא נשיקות הנשים, ואין אלה נשיקות רוחניות ומצטנעות – כלל וכלל לא. אלו נשיקות נשיות מאוד, גופניות, בעלות קונוטציות לשפתיים האדומות ההן, שצייר אנדי וורהול בשעתו הן באיור והן בסדרות ההדפסים שלו – המתארות סמלי תרבות פופולארית אמריקאית –לועגות להן , מאדירות אותן וממסחרות בהן בו זמנית. והנה, דווקא את הסמל האמריקאי-מסחרי-מיני הזה, בחר גולדמן לעטר בו את מעיל ספר התורה שלו.

כאמור, חייכתי לעצמי, כי יש כאן גם הבנה עמוקה בקונוטציות אומנותיות וגם יכולת לומר 'את זה' בלי להתבייש – כן אנחנו מנשקות עם האודם שלנו ועם השפתיים שלנו ועם מי שאנחנו. גם אם יש לנו אודם. גם אם בחרנו באודם אדום או ורוד או כתום. וזה בסדר גמור. אנחנו לא חייבות לבוא אל התורה כמו נזירות ממנזר. אנחנו באות עם החושים והיופי וההתייפות שלנו וזה טוב. וזה מפקיע את השפתיים ההם של וורהול ונותן להן ביטוי חדש לגמרי – ביטוי של מְלֵאוּת אנושית, של נכונות לקבל אותנו כפי שאנחנו ונכונות להאמין, כי גם שפתיים עם אודם אדום קרבות אל התורה באהבת אמת. נדמה לי, שביצירתו וויתר גולדמן על מד הכוונות… [ותודה לקן גולדמן על הרשות להשתמש בתמונות שלו]

כי אלו גם המים שלנו!

תורת מים חיים – היצירה הזו חורגת מעט מהמסגרת שהגדרתי לפוסט הזה, ובכל זאת אני מביאה אותה: מים חיים. התורה היא כמובן המים החיים בכל וביצירתו של גולדמן בכלל זה. גולדמן יוצר READY MADE – אומנות המבוססת על חפצי היום-יום ונותנת להם משמעות חדשה. כאן ספר התורה הוא בקבוק רגיל לגמרי של מים מינראליים. כתר התורה הצנוע מורכב מפעמונים, וכל טלטול של הבקבוק משמיע את קולם. כך יכול האדם לקחת אתו את תורתו לכל מקום, ולהרוות את צימאונו בכל זמן. כי זו התורה – משהו שקשור לחיים, וכשמדרש שיר השירים רבה מדבר על התורה שנמשלה למים – על זה הוא מדבר. על החיבור היומיומי, מחוייב החיים – בין התורה לאדם. אפילו אם האדם הזה הוא אשה. התורה נגישה לכולם ושייכת לכולן ומרווה את הצמאון של הניגשות והניגשים למים.

קן גולדמן, מים חיים

קן גולדמן, מים חיים

קן גולדמן, מים חיים , תמונה נוספת

קן גולדמן, מים חיים , תמונה נוספת

קצת נחמה

לכל המתוסכלות, הממורמרות, הדאוגות והכעוסות בשמחת התורה – לכל אלו שלא חושבות שלשבת בצד ולראות גברים רוקדים זו הדרך הנכונה לשמוח – אני מקדישה שיר שכבר עלה כאן בבלוג, והפעם הוא בביצוע עוד יותר יפהפה – נשמה קרליבך  שרה עם חברים את 'יהי שלום בחילך, שלווה בארמונותייך'. יום אחד נשב אנו הממורמרות בשלווה בארמונותינו, ארמון התורה ממעל לה.

וְהוּא יִמְשָׁל-בָּךְ – על אלימות פסיכולוגית

מתחילות מבראשית. שוב . ושוב זו התרגשות. הרבה דברים רציתי לכתוב על הפרשה הנהדרת הזו, אבל לא אכתוב הפעם. באופן מוזר רציתי לכתוב על שתלטנות ואלימות במסווה של ציווי – קללת האדם והאשה. והוא ימשלו בך. כשקראתי את הפוסט של שנה שעברה על שמחת תורה נוכחתי להפתעתי שגם אז קישרתי בין הסירוב לתת לנשים מקום לבין אלימות.

אבל הפעם רציתי לכתוב על אלימות אחרת. אלימות במסווה דתי או במסווה  לדאגה. אלימות רוחנית המצמצמת עוד ועוד את מקום האשה. אלימות שהופכת אותה למצטטת קבועה של דברי הבעל היודע, המתיר והאוסר, המקטין אותה עד לאין. ההופך אותה לכלי לרצונותיו. רק הוא יודע לקלח, רק הוא לא יכול לחתל ילדים, רק הוא יודע מה עליה לעשות, האם עליה לצאת מהבית וכמה, האם היא מסוגלת לנהוג, האם היא ראויה/מסוגלת/צריכה.

מדובר באנשים חכמים ומתוחכמים. לרוב לא תראו עליהם שום דבר יוצא דופן. הם יכולים להיות השכן החייכן ממול או קרוב המשפחה החביב שתמיד כל כך נחמד לדבר אתו. האלימות והשתלטנות שלהם מוסווית היטב. והיא כואבת לא פחות ממכות.

והוא ימשול בך – כפשוטו. ולא ביום אחד – הם עושים זאת בצעד אחר צעד, עד שיום אחד מוצאת את עצמה האשה מחוקה, כנועה, לא יכולה להתנגד. ובעיקר – צייתנית.  והוא מושל בה.

ואיפה הכסף? – תוכלו להקשות ולטעון, בצדק, שישנן גם נשים שתלתניות ובהחלט יש כאלה. אלא שלרוב האלימות הפסיכולוגית קשורה למצב החברתי המוכר כל כך – אצל מי הכסף, מי מביא יותר רווחים הביתה. לרוב זה יהיה הגבר. ולכסף יש קשר הדוק וחשוב ליכולת לשלוט.

והוא ימשול בך – פקחו עיניים. הביטו סביבכן, מי מאוימת על ידי אלימות פסיכולוגית, ומה ניתן לעשות כדי לעזור לה. על התופעה ניתן לקרוא כאן . אל תשאירו אותן לבד.

ולכל הנשים הללו, שמתקשות כל כך לצאת מהמצר הנורא הזה- אני מקדישה עוד שיר של נשמה קרליבך – גם כי אלך בגיא צלמוות…

5 תגובות ללנשק את התורה עם אודם

  1. תמי אייזנמן says:

    תודה! כתיבה נפלאה, פותחת עינים בקשרים/חוטים רבים שהיא טווה

  2. Hannah Kehat says:

    את נהדרת, החכמתי ונהנתי

  3. תודה רבה תמי וחנה, לכבוד מאוד הוא לי. חג שמח.

  4. קרין ניר says:

    ליוצרת של ספרי התורה ההריוניים קוראים לילך אגור-שרון המוכשרת.

  5. תודה רבה קרין!

השאר תגובה