ארצישראלי שורשי? – שיר השירים באומנות

מה לפסח ולשיר השירים

בשבת חול המועד פסח קוראים בבתי הכנסת האשכנזים את שיר השירים – מגילה אביבית – הַדּוּדָאִים נָתְנוּ-רֵיחַ, והאוהב והאוהבת ישכימו לכרמים, ויראו אִם-פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר, הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים.

יש שמסבירים את העניין בצד האלגורי שהולבש על שיר השירים – הנאהבת היא עם ישראל והמאהב הוא הקדוש ברוך הוא והקשר האוהב והמשתוקק תמידית ביניהם הוא ביטוי לברית שהחלה עם יציאת מצרים. מָשְׁכֵנִי, אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה; הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ […]קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים – ואנו חיים יחד בבית יציב ואיתן וחוגגים את אביב חיינו המשותפים ויוצאים אל האביב שבחוץ.

לשיר ולשורר בהשראת שיר השירים

בין אם תתקבל האלגוריה על דעתכן ובין אם לא, שיר השירים הוא מיצירות האהבה הציוריות והפיוטיות שיש. כל כך הרבה נכתב בסגנון ובהשראת שיר השירים אשר לשלמה, ודבר לא מתקרב למקור.

ועדיין, שירים יפהפיים נכתבו בהשראת שיר השירים – שאול טשרניחובסקי כתב בשנת 1922 סדרת שירים בשם שִׁיר הָאַהֲבָה אֲשֶׁר לְשָׁאוּל. השירים נכתבו באודסה ודימו את היופי הרומנטי של המרח בדמות שיר השירים – יופי רומנטי שמשך גם ציירים, יהודים ושאינם יהודים כאחד.

עַרְפִלֵּי טֶרֶם-בֹּקֶר מִתַּמְרִים בָּעֵמֶק

מִתְרַפְּקִים עַל שֶׁן-צוּרִים וָצוּק:

הִתְחִילוּ מַכְחִילִים הָרֵי נַפְתָּלִי:

מֵת יָרֵחַ בְּלִקּוּיוֹ בַגָּיְא

אֲנִי עֵרָה וְלִבִּי לִבְחִירִי:

יוצא דופן במגמה הרומנטית היה, באופן לא מפתיע, אלכסנדר פן. 'שיר השירים' שלו הוא שיר אימה, קינה המתארת את הרעיה היפה הלכודה בכבשנים של אירופה.

רבים נוספים שוררו את שיר השירים הפרטי שלהם – ביניהם אמיר גלבוע שיצר שיר זיכרון על מי שלא יחזור עוד.

שיר השירים הפך למותג ישראלי: הנוף הארצישראלי של המגילה והאווירה הלא גלותית הפכו אותה למוקד הזדהות ישראלית והיא הולחנה וצוירה שוב ושוב:

ומה מתאים יותר מקול הפעמונים של עפרה חה לשיר את מילות השיר:

והנה השחורה ונאוה ששר שימי תבורי, לחן – מאיר ניסים:

ולהקת הנח"ל שרה ליונתי בחגוי הסלע ו'הבנות' עונות ב'לה לה לה', כמיטב מסורת עדת להקת הנח"ל:

על יופייה של הרעיה שורר עידן רייכל

וגם שלמה גרוניך וגד אלבז – בלחן [הנהדר] של גרוניך:

וזה כמובן, רק חלק קטן. דוגמאות נוספות ופרויקט 'שיר השירים' בבלוג של גיא טנא, כאן בבלוגיה.

לכל אלה שבכוננות ספיגה פמיניסטית אומר אך הפעם – הסירו דאגות מלבכם. לא כל יצירה אני מנתחת בסרגל הפמיניסטי. למשל – שיר השירים. לא רק בגלל שהחיים הם יותר מפן אחד, אלא שבגלל שיצירת מופת היא יצירת מופת. וזהו.

לצייר את שיר השירים וציור ארץ ישראלי שורשי [?]

הציוריות של המילים מבקשת שיציירו אותה. כך למשל איוריו של הצייר הסקוטי William Russell Flint [1880-1969] לשיר השירים – ציור מתקתק ורומנטי-אוריינטליסטי. חלומו של הגבר הלבן על נשות המזרח ומנעמי אלף לילה ולילה. לזכותו של האומן יאמר שהפעם, ולשם שינוי, ובאופן יחסי, הוא טרח להלביש את הנשים שבציוריו [ואני לא רואה בעיה בעירום באומנות. אני כן רואה בעיה בעירום של רוסל-פלינט].

WILLIAM RUSSELL FLINT, שיר השירים, בריטניה 1902

WILLIAM RUSSELL FLINT, שיר השירים, בריטניה 1902

בסגנון מתרפק על המזרח צייר גם Edward Burne-Jones את ציורו 'אתי מלבנון כלה'. הטבע מתמזג בשמלותיהן של הנערות והן ייצוג טהור ויפה של הטבע, שמייצג את כל הטוב והיפה בעולם הפרה-תעשייתי.

Edward Burne-Jones, Sponsa de Libano, אנגליה 1891

Edward Burne-Jones, Sponsa de Libano, אנגליה 1891

הסגנון הכמו-עתיק, החוזר למזרח, המלווה בפיתולי ענפים ורימונים משתרגים, היה סגנון האיור של אומנית אנגליה בשם Florence Kingsford 1871–1949, שהשתייכה לתנועת Arts and Crafts, שעליה כתבתי כאן. פלורנס נחשבה לאומנית קליגרפיה ואיור מחוננת, ועבודתה העדינה לשיר השירים הנה היא לפניכם:

[במאמר מוסגר אספר, שפלורנס חלתה בטרשת נפוצה בגיל 45, ומאז חדלה לצייר].

Florence Kingsford, איורים לשיר השירים, אנגליה 1902

Florence Kingsford, איורים לשיר השירים, אנגליה 1902

כאמור, תנועת Arts and Crafts שאפה להחיות מלאכות שנעלמו מהעולם המתועש, והצצה לכתבי יד של שיר השירים תלמד אותנו שפלורנס קינגספורד אכן המשיכה ושאבה השראה מכתבי יד עתיקים אבל הוסיפה קו עדין וייחודי – קו שהושפע מקווי תקופתה אבל היה עדין במיוחד.

כך למשל בכתב היד של מכלול רוטשילד, איטליה, המאה ה-15:

שיר השירים, מכלול רוטשילד, איטליה המאה ה-15

שיר השירים, מכלול רוטשילד, איטליה המאה ה-15

שיר השירים הארצישראלי – עם הפנים למזרח?

תנועת התחיה האומנותית-ציונית מבית מדרשו של 'בצלאל', הושפעה גם היא עמוקות מהתקופה ומתנועת המלאכות הנזכרת. בכל פעם שמתרפקים על הסגנון [היפהפה] של 'בצלאל' הישנה כעל משהו ישראלי אוטנתי ושורשי, אני מבליעה חיוך קטן. היו לנו אומני 'בצלאל' מצוינים, אבל לא ממש המצאנו משהו חדש. החזרה לאומנויות והשפעת הארט נובו מציצים מכל קו וכל פיתול בצלאלי.

האומן הישראלי–בצלאלי זאב רבן אייר את שיר השירים [1930], ומבט בעבודותיו ילמד על עוצמת ההשפעה האירופית – שיר השירים כפי שראו אותו במערב אירופה – אקזוטי, שפתיו מור ולבנה וגניו פרי מגדים מפותלים עם רימונים עסיסיים. צבעיו רכים גם תואמים ונערותיו שחורות ונאוות. דודיו ארזי הלבנון ששזפתם השמש.

עטיפת שיר השירים אשר לרבן כאן.

השער הפנימי של רבן כאן.

ודוגמה לעמוד [בלתי פמיניסטי עד שאני בקושי מתאפקת] כאן.

גם אבל פן , שהרבה לצייר את גיבורי התנ"ך כדמויות אקזוטיות ושחרחרות, צייר סצנות משיר השירים. הנה אחת מהן. המלך שלמה שקוע כולו באהובתו שנדמה שאינה אתו. כאילו היא מודעת למבט של הצופים, לכך שהכל מבוים. ניגוד מעניין לתיאורי המגילה המתארים חולת אהבה – כִּמְעַט, שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם, עַד שֶׁמָּצָאתִי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; אֲחַזְתִּיו, וְלֹא אַרְפֶּנּוּ–עַד-שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל-בֵּית אִמִּי, וְאֶל-חֶדֶר הוֹרָתִי. זו אינה הנערה שצייר אבל פן.

יוסי שטרן צייר בשנות ה-50 המאוחרות את שיר השירים וגם פניו למזרח הנאיבי של נחום גוטמן. אלא שכדרכו רוח ודינאמיות ממלאים את הפנטזיה המערבית על המזרח. הנערה המרקדת לפני המלך הזקן, שמזכיר את קהלת יותר מאשר את האהוב של שירה שירים, כאן. דוגמה אחרת לאיוריו – כאן. והנה דוגמה אחרונה, המערבת את האגדה המערבית על המזרח עם אגדות האחים גרים ונישאת על כנפי הנסיך והנסיכה האגדיים.

להשאיר רווחים – אומני שיר השירים המרומז

פעם אהבתי הרבה יותר את רימוני שיר השירים הכמהים למזרח. היום אני אוהבת יותר את האומנים שלא דחסו את שיר השירים אלא השאירו מקום לרוח לנשב בין הקווים שלהם. למשל מרק שאגאל, שציוריו הדחוסים מתארים שיר השירים צבעוני אך מלא מדי, לטעמי. הנה כאן בציור מ-1950 – פנטזיה נפלאה של צבע ורגש, ובכל זאת אני מעדיפה את איוריו הראשוניים, שחלקם סקיצות בלבד – כמו למשל האיור הזה מ-1958 וחברו מאותה השנה. שיר השירים הקווי של מרק שגאל משאיר מקום למילים ולדמיון, וכך גם שירי השירים המונוכרומטיים שלו, למשל כאן.

גם סלבדור דאלי הגאוני, שידע לפרט יצירה בפרטי פרטים, בחר בכיוון מטושטש בבואו לצייר את שיר השירים ביצירתו Sponsabo te mihi in sempiternum, משנת 1962.

אומן נוסף שהשאיר רווחים ונגע במכחול בעדינות, הוא שרגא וייל [1918-2009], שאייר את המגילה בשנת 1957. וייל, שראוי לפסוט נפרד, היה מאומני הקיבוץ הארצי והיה אחראי לאיור ההגדה הקיבוצית בשנת 1951. שיר השירים של וייל הוא ארצישראלי, אך לא מתקתק. צנוע וחכם. קווי מתאר שחורים שיוצרים רעיה שיש בה אנושיות ומסתורין גם יחד. החיבוק של הדוד והרעיה משכנע – שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי, וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי.

ואחרונות חביבות, גרפיקאית אמריקאית – אקטיביסטית, שבין השאר מאיירת סצנות מהתנ"ך. הנה שיר השירים של luba lukova.

ואומנית ישראלית,

ליקה טוב, אומנית ירושלמית ילידת הולנד, שבין ציורי המקורות שלה ציירה גם את שיר השירים – יונתי בחגוי הסלע.

בגנים, בכרמים, בין ערוגות הבושם – חג שמח שיהיה.

תגובה אחת לארצישראלי שורשי? – שיר השירים באומנות

  1. ויקטוריה says:

    שלום,
    אשמח לשמוע יותר על האמן שרגא וייל.
    נורא מסקרן לדעת עוד על עבודתו על שיר השירים, למה בחר דווקא לאייר את נושא זה ודווקא בצורה הזו. ממי הוא הושפע, איזה מסר רצה להעביר ועוד.

    שבת שלום.

השאר תגובה