לא היו ימים טובים לישראל כמו יום שחיטת הפילגש

צילום : ג'ואי סולומון, כל הזכויות שמורות, תרבות il

צילום : ג'ואי סולומון, כל הזכויות שמורות, תרבות il

 

כל היום בכל הרשתות כולם מדברים על יום האהבה – Valentine's Day היהודי – ט"ו באב. ואני שואל למה? ממתי זה יום כזה טוב? ומה בכלל אנחנו זוכרים?

אז למי שלא זוכר – תקציר הפרקים האחרונים (תאמינו או לא זה תקציר): יום קיץ אחד מגיע יהודי טוב שגר באזור שכם בואך רמאללה לבית לחם. מוצא לו שם פילגש וחוזר לביתו. אך הפילגש מסיבות השמורות עמה מחליטה לנטוש וחוזרת לבית אביה. האיש ופילגשו המוחזרת לביתו יוצאים מאוחר ונתקעים בלילה שלא בביתם, ונכנסים לישון בעיר גבעה. בעיר זו ככל הנראה לא אוהבים זרים (ע"ע סדום), וכאשר הוא מתארח אצל אחד המקומיים, מתאספים אנשי העיר ודורשים מהזר (האיש מיהודה) להתמסר להם בצורה שאינה מקובלת. הזר משום מה אינו מסכים, אבל נותן להם את פילגשו. בבוקרו של יום, מוצא האיש את פילגשו מתה בפתח הבית לאחר ליל אונס והתעללות.

האיש כועס, אפילו כועס מאוד – הוא חותך את פילגשו ל 12 חלקים ושולח לכל קצווי הארץ שידעו מה עשו אנשי העיר גבעה. העם מבין את גודל הזוועה (של העיר או של האיש) ומחליט להשמיד את העיר גבעה. שבט בנימין, שמסביב לעיר זו, בלוקל-פטריוטיזם מוגזם לוקח את האחריות ויוצא להגנת השבט.

אם לא הבנתם מה שקורה עכשיו זו מלחמת אחים – 11 שבטים נגד שבט אחד. המלחמה לא היתה קלה – מערכה ראשונה בנימין מנצחים ומישראל מתים בקרב – 22,000 איש. מערכה שניה שוב בנימין מנצחים ושוב מתים בקרב לשאר עם ישראל 18,000 איש. המורך והפחד נכנס באנשי ישראל והם שואלים בה' ומקבלים את המענה – הפעם תנצחו.

ואכן במערכה השלישית 11 השבטים מנצחים את שבט בנימין והורגים את כל גברי השבט (25,000) הנשים וילדיהם למעט 600 גברים שבורחים ומתחבאים. בקיצור, מכל השבט נשארו רק הגברים הללו. ובהמשך על מנת לחתום את הסיפור סופית: עם ישראל, שכל כך כועס משביע את כולם שלא יתחתנו עם גברברי שבט בנימין כלל.

עברו ימים ועוד קצת ימים ופתאום מבינים בעם ישראל שאחרי מלחמת אחים יש חיים. ולכל אחד קצת כואב ששבט שלם מעם ישראל יעלם – רק גברים שלא יכולים להתחתן. מה עושים? איך פותרים את הבעיה? ואז מתברר שלא כולם הגיעו למלחמה ויש איזו עיר אחת – יבש גלעד, שלא הגיעה להילחם ולכן אנשיה לא נשבעו ולכן נשותיהם יכולות להינשא לגברים של שבט בנימין. מיד שולחים את הצבא והורגים את כל הגברים של אותה עיר – גם כי לא באו להילחם וגם כי צריך נשים ומהר.

אבל זו בעיה – כי העיר קטנה ואין מספיק נשים רק 400. ואיך ישלימו את ה 200 הנוספות. אל חשש שאלה כזו קטנה על חכמי ישראל. פתאום קם איזה חכם ואמר: אתם זוכרים שיש איזה חג קדום שבו הנשים חוללות בכרמים – איזה חג יין והוללות. אז זה הרעיון שלי: בחג שבו בנות ישראל החסודות רוקדות להם להנאתן בין הכרמים יגיעו בני בנימין, שאין להם נשים ויחטפו את הבתולות שלנו. וואו זה רעיון מדהים, אמרו כולם, אנחנו לא נותנים להם את הבנות ולכן לא עוברים על השבועה, אבל להן יהיו נשים. וכך על דמם של בני בנימין ובנות בנימין, בני יבש גלעד וילדיהם נקבע חג האהבה.

ואם זה לא מספיק לכם הרי הפרק הבא. וכך אומרת המשנה בתענית (אלף שנה אחרי):

אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים,

שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לביש את מי שאין לו. …

ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים.

ומה היו אומרות: בחור, שא נא עיניך וראה, מה אתה בורר לך.

אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה.

.

אז מה היה לנו?

יום חג שמתבסס על רצח עם, אומנם קטן אבל עדיין עם.

יום חג שמתבסס על חטיפת נשים בעת מחולותיהן.

יום חג המושווה ליום הכיפורים שיאו של תהליך הכפרה בעם ישראל.

ואולי מה שיש לנו זה יום שבו עם מצליח להשלים לאחר מלחמה עקובה מדם ויוצר מזה חג אהבה.

אין מה לומר – עם ישראל הצליח לעשות את הבלתי יאמן – ממלחמה לשלום.

אולי גם בימינו הוא יצליח?

2 תגובות ללא היו ימים טובים לישראל כמו יום שחיטת הפילגש

  1. אדם says:

    לא להאמין פורסם לפני שנה והנה השנה המלחמה הפכה להיות אמיתית והשלום רחוק.

    • מזועזעת says:

      לא יאמן איך אחרי סיפור הזוועה הזה, המסקנה היא שעם ישראל הצליח לעשות את הלא יאומן ולעבור ממלחמה לשלום ולא – שלעם ישראל נדרשו כאלו פשעים איומים איומים איומים בכדי לוותר על גאוותו המטופשת ולעשות את מה שיכול היה לעשות מלכתחילה, ללא כל הפשעים האיומים איומים איומים האלו

השאר תגובה