רשימת בלוגים

פרשת ניצבים – לבחור בחיים זה לא בשמיים

פרשת ניצבים היא מן הקצרות שבפרשיות התורה והיא מאכלסת ארבעים פסוקים בלבד. עם זאת, היא מבחינתי הפרשה החשובה ביותר בתורה מכיוון שמצויים בה שתי אבני פינה מהותיות בעולמו הרוחני של עם ישראל. הנקודה הראשונה מצוייה בקבוצת הפסוקים אשר במרכזם הביטוי המפורסם "לא בשמיים היא", אשר הפך להיות מוכר כיום בישראל כסיסמת ההתחדשות היהודית הפלורליסטית ונקשר כמובן למדרש המפורסם "תנורו של עכנאי" ממסכת בבא מציעא, בו נדון להלן. הנקודה השנייה השנייה מצוייה בקבוצת הפסוקים שלאחר מכן, אשר במרכזה בולט הציווי, המפורסם לא פחות, "ובחרת בחיים". בשני רעיונות כבירים אלה נעסוק להלן. כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם–לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא …...

פרשת ניצבים-וילך – 'היום' – אהוד בנאי

לקחת את היום. את הרגע הזה. לא לפספס אותו. לא לדחות להזדמנות אחרת. כמה מילים לניצבים וילך....

דיוק נוסף

עידו אנג'ל מיוחד במינו. בספרו " ציפורים גדולות גדולות" (הוצאת "בלה לונה", ספרות בעברית אחרת ,2017) הוא מציג מנגנון סתרים של אפיזודות חיים מופלאות, שתקווה קרקסית מפעפעת בליבם. פרקים, פרקים שממלאים פואטיקה ייחודית שנעה בין וויתור לאחיזה, בין ערפל להתבהרות, בין שירה לפרוזה. קריאה מאתגרת שמאיצה בקורא לנוע על המישור החמקמק, להניח לתבניות ההכלה הצפויות וכמעט להציע סיפור חדש משלו. התייחסתי לחמישה קטעים נהדרים מתוך הספר. כותב עידו אנג'ל: " אני לא יכול אבל אולי אחרים יכולים. רק צריך למצוא את הרגע הנכון לתת את המילים בגרונותיהם. לא הרבה. אולי 7 בסף הכול. אולי לומר אברהם. אולי לומר אברהם קם. …...

תודעה מחברת

עת לבוא ועת ללכת

מחשבות נוגות על יחס מדינת ישראל ליהדות ארה"ב וגם מחשבות שמחות על השנה "היהודית" שלנו כאן....
אוקיאנוס השקט, חופי סנטה ברברה

שירת הים

חלונות ומזגנים

חלונות ומזגנים

בית דירות, רמת-גן. צילום: חיים רביה, כל הזכויות שמורות...
אורשקיעה גדול

טבע אחר

אוראשון בקרני רמון

אוראשון

כנס ידיעות אחרונות ו Ynet לחינוך / יכין אפשטיין

הנקודה שבגללה כל היום כאבה לי הבטן - שבשונה מלפני חמש שנים היום את הכל – הכל ניתן ללמוד ברשת. אם הבן שלי הגדול למד מספר, הבן השני שנבחן רק שנתיים אחריו כבר למד מהרשת. והבת שתיבחן עוד שנתיים אחרי יכולה, אם תרצה, ללמוד כמה וכמה מקצועות רק מהרשת. בקיצור השינוי כאן – והדיון שהיה לפני שבוע היה על אתמול....

אמני רחוב #2 – street-art

כבר תקופה ארוכה שתרבות הרחוב מושכת אותי אליה. נדמה שבעידן הפוסט-אמתי בו אנחנו נמצאים, בו תרבויות נחלקות לקהילות קטנות ומובדלות – אטומיסטיות – בעלות עניין, מאפיינים ומשיכות שונות, יש בו משהו נכון יותר. תרבות הפרינג׳ כשלעצמה מאפשרת התכנסות בתוך עולמות רבים יותר, מוכתבים פחות, מרובי נרטיבים וסוגות, מאפשרי צבעים ונינוחות. תרבות הרחוב חיה על התפר הזה – שבין הציבורי לאישי, בין האמנותי לפוליטי, בין הפרוץ למגודר ובין המבקש הכרה לבין זה המבקש חירות אינדוודואלית מוחלטת, כמעט אנרכיסטית. על מנת לרכוש התבוננות פנימית על עולמם של אלו המבקשים להשתמש ברחוב כמיצג נפגשתי עם שלושה אמני רחוב. כל אחד מהם עובד עם …...

 לאונרד כהן: טירוף סטיה ויצירה – פוסט אורח מאת אורית ששון-סולומון.

לאונרד כהן מאמין כי כל שיר ויצירה הוא מעין נבט, אותו מוסר היוצר לקורא או לעולם כולו. כהן משתמש באמנותו כדי לגשר על פני התהום הפעורה בין הימצאות האדם בפועל במקום ובזמן מסויים בעולם, חייו ועיסוקיו הגשמיים והיומיומיים, לבין הטרנסצנדנטיות. באמצעות יצירותיו הוא מביע את זרימת הנצח בהסטוריה, ונדמה שהוא מנסה לקשר זאת לימינו. ושבאמצעות המיתוגנים ששיבץ ביצירותיו (נופי מונטראול שנראים קדושים בשיר סוזאן, אווירת בית המקדש בהללויה ועוד) הוא מתווך בין החיפושים שלו לשלנו ולכן דמותו המיוסרת יכולה להיות מובנת ע"י מי שפתוח להבין את גאוניותו....

מקום בתוכנו

7 צלמות על הבר

כ-200 משתתפים הגיעו אמש ל'מרתון 7 צלמות' שהתקיים בבר על גג בניין בתל אביב במסגרת פסטיבל הצילום הבינלאומי. מיכל שוורץ היתה אחת מהצופים-המאזינים להרצאות המרתקות וחזרה עם רשמים...

האודישן

צילום: ג'קי סויקיס. כל הזכויות שמורות

ים המוות

...
צילום: ג'קי סויקיס. כל הזכויות שמורות

צוהר

הסנה הבוער

אני גם צמחוני

לכבוד חג הגבינות והחלב בוחן חזי את שולחן האוכל שלו ומספר לנו מדוע עבר מבשר לחלב ומקרינבר לחצמחוני. מתן תורה זה לא אבל גם זו תורה ......

"אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא …"

הנשיא אולי חטא אבל לא הודה. גם ראש הממשלה שחטא לא הודה בחטאתו וככל הנראה לא עשה זאת בשגגה – אבל אנחנו כן בדור שבו גם נשיא וגם ראש ממשלה נכנסים לכלא על מעשים שעשו. ויש בנו כאומה וכמדינה את האומץ להכריז – "אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא ..."....

פרק סיום

אני זוכרת שכאשר הגעתי לשדרות, כשעוד רק חשבתי לעבור לגור בה, כתבתי כמה דברים באתר האינטרנט שלי. כתבות, סיפורים, בלוג, תקראו לזה איך שאתם רוצים. הרגשתי שהמרחק ממרכז הארץ הוא מדויק בשבילי, וחשתי שהעיר שדרות ממלאת אותי בהשראה, וכשאני מתעוררת השראה אני כותבת, אז כתבתי. כעבור שבועיים בערך, כשכבר החלטתי......

קהילה

מעות של אור וחושך לחנוכה

לכבוד החנוכה וברוח החג, אני פורטת את הרעיונות שלי למעות קטנות, דמי חנוכה של אור חושך: דיכאון החורף, הלילות הארוכים ולוח השנה, יוסף בעולם של אור חושך, יהודית והטרור הפמיניסטי וגם אומנות האור של Otto Piene. מעה ראשונה – לילות ארוכים מדי הערב יורד מוקדם מדי והשמש נעלמת הרבה מוקדם מדי. הלילות הארוכים בשנה הם חג האור שלנו ושל עמים אחרים. בתקופה הזו של השנה שהיתי לפני כמה שנים באנגליה והבנתי שיכול להיות עוד הרבה יותר גרוע: בשמונה בבוקר עוד לא אור ממש, בשלוש בצהריים כבר מתחיל החושך; ובין לבין כמעט ואין שמש, רק שמיכה עבה ומדכאת של עננים. בתוך החושך …...

סוכה זה הבית שלי?

חג סוכות מוציא אותי מהבית כדי שאוכל להיכנס הביתה מחדש - אבל עם תפישה אחרת מהו בית ומה המטרה שלו ומה לא המטרה שלו. חזי כהן על הסוכה ומה שהיא מביאה איתה...

הרב בני לאו – על חטא שחטאתי

הרב בני לאו מבקש סליחה מאותם אלו שפגע בהם בדיבורו, בכתיבתו בהקלדתו - אלו שהפגיעה בהם היתה כמו גחל בוער שנזקו רב יותר מהאש....

"מעולם לא נתתי לבית הספר להפריע לחינוך שלי"

יש בית ספר, יש משרד חינוך ויש חינוך - מה הקשר בין שלשתם? אם יש קשר אני לא רואה אותו או יותר נכון לא מאמין שניתן לעשות זאת בכלים ובזמן שניתן ל'מחנכים'....

ארוחת שבת – למה אבא מכריח אותי להיות בה?

היום החברה ארגנו מדורה ואני לא יכול לבא כי אבא שלי דורש ממני להיות בבית בסעודת שבת. די נמאס....

Tatran, Highway Superstar, Full Trunk, דניאל בלוך, שירה ז' כרמל, איתמר בורוכוב

זה לא עוד סתם גג של דירת מגורים. אמנם ניתן לצפות ממנו על החלכאים והנדכאים, העניים והעשירים, המקומיים והזרים, הסתמיים, המיוחדים, ואלה שאינם יודעים לשאול. יכול להיות שאפילו עשו זאת פעם. סיכוי לא רע שעשיתי זאת בעצמי בביקוריי הראשונים. אבל הפעם הדברים נראו אחרת...

כנפי רוח – אמנים במסע לחנים לשיריו של הרב מנחם פרומן

אפילו חילונים גמורים ידעו שהרב מנחם פרומן, היה דמות ססגונית במיוחד. בין אם כרב היישוב תקוע אשר הלך לדבר עם אנשי הדת של החמאס בעזה, או כמוסר שיעורים שמגנטו אליהם את מיטב האמנים בישראל שבאו להופיע איתו בהתנדבות בשמחה. לפני שנתיים נפטר הרב לאחר מחלה קשה. כהוקרה לזכרו יזם חתנו המוזיקאי חגי הלברטל פרויקט מוזיקלי משיריו...

היום השלושים במסענו בשביל ישראל 2015

מפי ירון דסטה שמענו על המסעות הקשים בדרך אל סודן, על נפילת רבים מהעולים בדרך (כ-50%), על מעשי הזוועה שהיו ועל ההישרדות היום יומית שנמשכה חודשים, במסעם של העולים אל הארץ. האזנו בצער רב לסיפורי האפליה וההתנכלות הממסדית ולסיפורו של יוסף סלמסה ז"ל שהובא ע"י קרובי משפחתו. הרגשנו כי חייב להיות שינוי לטובה באופן בו מקבלת החברה הישראלית את קהילת עולי אתיופיה. ...

לתוך עיניים שקופות – סיפור ליום השואה

אמא סיפרה שאחותה אליזבטה היתה אחת הצעירות היפות בלודז'. עם שערה הכהה, עיניה הבהירות וגזרתה החטובה. היתה סטודנטית למשפטים, שלטה בכמה שפות, גילתה כישרונות אמנותיים, חוש הומור עדין ונימוסים מושלמים. הודות לשליטתה בשפה הגרמנית, מצאה עצמה, עם תחילת הכיבוש הנאצי בפולין, מתורגמנית במשרד המושל הגרמני של העיר. משרד עורכי הדין שבו הועסקה המליץ עליה בפני המושל, וכך קיבלה חדר, מכונת כתיבה וערימת טפסים. במשפחה חשו ביטחון מסוים, גם משום מוצאה הגרמני של הסבתא והמוניטין שיצאו לה בשנים בהן שימשה מנהלת בית הספר הגרמני לבנות. בתחילה לא חסרו מצרכי מזון, החיים התנהלו כמעט כרגיל, אפשר היה לשוחח עם השליטים החדשים בשפתם, וסבא אמר שאחרי הכול, הגרמנים הם הרי אנשים מאוד תרבותיים....

שמות ג

שמות ג. מצולם במכינה הקדם צבאית בני ציון בתל אביב. ה' מתגלה אל משה בסנה. מראה מוזר, לא? ...

צילום - ג'ואי סולומון

עקידת נעמי

בפעם הבאה כשאתם קוראים ספר על חרדים / רואים סדרה על חרדים (וכאן המקום להחמיא ליוצרי שטיסל, שלמרות שגם הם שגו בדברים רבים, היא אינה מופקעת לחלוטין מהמציאות בקהילות מסוימות), תזכרו בגב' רגן ותדעו שרוב הסיכויים שאם חרדי יקרא את זה הוא לא יראה בזה יותר מקריקטורה אנטישמית סטייל גבלס....

אנפה אפורה

אנפה אפורה מתעופפת לעבר השקיעה....

מצאתי חולצה – להחזיר?

מצאתי חולצה בבית הספר - להחזיר אותה למי שאומר שהיא שלו? למה?...

בתיה בן איון, בית בשיכון דרום. כל הזכויות שמורות למחברים, תרבות ישראל.

פרק תשיעי – החנוכיה

"כן," היא משיבה ונותנת לי יד. ואנו נוסקות מעלה, כמו חסידות. מוטות כנפינו גדולות וחזקות. לאמא יש גלימה לבנה קלילה, שמתנועעת ברוח ובגשם וגם אני עפה אתה בקו אלכסוני מבית העלמין לשכונת דרום, בדרך קצרה ומהירה. הנה כאן הבית של מאדם ונטורה, הנה הגינה שלהם, והשביל לבית, והנה הסולם שצמוד לקיר, ועכשיו הבית של בוקובזה והגינה הריקה לגמרי שלהם, והנה הגינה של משפחת כהן, והמלוחיה שגדלה בגינה, והנה הבית של גברת הלל ושל קטוסה. אמא כבר מעל לבית של גברת דמרי ומיד אחר כך מעל לבית שלנו. אנו מתבוננות יחד בבית הקטן שלנו, בגינה הקטנטנה "כאן זרקת אוכל לחתולים שלך," אני אומרת לה. שתינו מחייכות "ופה אבא שלך שתל נענע," אומרת לי ומצביעה על החצר "ופה טיפסתי על עץ התפוח," אני מוסיפה. אנו מרחפות מעל הבית, זמן רק בשתיקה. "אמא, את סולחת לי?" אני שואלת. "על מה?" היא שואלת נדהמת, ונעלמת מעיני....

שחר עמית - צילום אורן עמית

הטווס ניצח את הגמלים

שבוע אחורה. אנחנו בעיר אחרת מחוץ לטווח! [טווח: טווח התודעה, האינטרס, העניין. אין מה לחפש אותנו כאן]. מצאנו את ערד. עיר קטנה בצד. המדבר היפה והגדול היה רקע נהדר להולדת הבן. שני האחים שרים יחד, קופצים יחד, משחקים יחד. באזעקה התועה שמגיעה לראשונה מזה 50 שנה לעיר שלנו, אנחנו צוחקים ולא מתייחסים. בעיר שלנו החדשות הן שתפסו טווס שהסתובב חופשי והצליחו לגרש את הגמלים מהטיילת (זמנית, הא?). גם אם נתאמץ לא ניכנס לזה. רק הטלוויזיה בוערת בתמונות של עיר בלי זום, אש בלי אנשים...

צילום : איריס מימון

יש חיים בעזה או השקט שבעין הסערה

המראות שנשקפים מהן של חיי היום יום של עזה. כמה בני נוער מחזיקים בכלי נגינה 'עוד' צועדים על שפת הים. ילדים משחקים באמבטיה מלאת מים על גג ביתם ההרוס. ילד קטן מכין שיעורים בבית קברות. ילד מנגן בעוד. לו הייתי צריכה לאפיין את התמונות שלה הייתי אומרת שיש בהן את השקט של עין הסערה ....

שלט לזכרו של שרל אוחיון איש הקומנדו הצרפתי אשר נפל משלטי התמילה באזור הנגב הדרומי

על חללי ה"קומנדו הצרפתי" אשר נפלו בקרבות ישראל

בעת שהקומנדו הצרפתי נלחם בקרב הישרדות נואש על גבעות חשופות במדבר הגדוד של חיים בר-לב נהנה מהופעה מהנה של להקת הצ'יזבטרון . בר-לב לא רצה למנוע מלוחמיו את התענוג הבידור גם בעת קרבות וגם באותה שעה שנשמעו צעקות של לחימה ,מוות ובקשות לסיוע במשך שעות ארוכות . "היו זמניייים..." שרה להקת הצ'יזבטרון בעיניים מצטעפות כאשר ההיסטוריה נכתבה לנגד עיניהם על ידי חבריהם הפלמ"חניקעס ש"בעצמם הם כתבו להם שיר ואפילו ספרים" ....
אקוורל 20X15 ס"מ, ציור : אורי פרץ. כל הזכויות שמורות ליוצר ואין לעשות בתמונה כל שימוש ללא רשותו המפורשת בכתב.

יא צ'חלה!

יוליוס הירש

יוליוס הירש – היהודי הראשון בנבחרת גרמניה

ב-10 באפריל 1933 שלח הירש מכתב לקבוצת הכדורגל בה גדל וכיכב: "לצערי, לבי עזב את קרלסרוהה, ממנה הייתי חלק מאז 1902. לא אלך כאחד שלא ייזכר, אלא כאחד האנשים ההגונים והפטריוטים יותר וכילדה המתייפח של האומה הגרמנית, בשל העובדה שדם חייהם של יהודי גרמניה נשפך"...

אפליה חופשית

אי אפשר שלא להזדהות עם קמפיין כל-כך טריוויאלי של מאבק באפליה ובגזענות. אפליה שמוצגת כמעשה זדוני של אנשים רעים וחשוכים נגד חסרי אונים (לא במקרה רק נשים וילדים מגלמים את מושאי האפליה) היא מתכון בטוח להמשך העיכול הקליל והנוח שמזמנת לנו חווית הצפייה במסך המשדר. הבעיה היא שהסצנות, שמצליחות לעורר הזדהות רחבה, נכשלות בייצוג פניה האמתיים של האפליה (או הגזענות) הרווחת. נניח למשל שבמקום אישה או ילדה ערביה, מי שלא היו מפנים לו מקום באוטובוס היה צעיר ערבי שנושא על גבו תיק גדול. נניח למשל שבמקום צעירה שחורה מצודדת, לא היו מכניסים למועדון חבורה רעשנית של צעירים אתיופיים שגם נראים כמו ערסים. נניח למשל שהאם בגינת המשחקים הייתה מאפשרת לבן שלה לשחק עם ילד שחור, אבל כשאביו האריתראי היה מופיע, היא מיד הייתה נוטלת לידיה את התיק שהשאירה על הספסל ללא השגחה. לא בטוח שבמקרים כאלה היה ברור לכ-ו-ל-ם עם איזה צד הם מזדהים בסיפור. יכול להיות שבמקרים כאלה כל אחד מאתנו היה מרגיש קצת גזען בעצמו....

שוברות את זכות השתיקה - נור שמעי. צילום : ג'ואי סולומון.

שוברת את זכות השתיקה

בן הזוג שלי לשעבר היה אומר עלי שאני יותר גרועה מאיש שב"כ, הוא היה קורא לי "שושואיסטית", כי זה היה משגע אותו שהייתי יכולה לקום באמצע הלילה ולדבר בטלפון עם נערה או צעירה, או פתאום לבטל משהו שקבענו ברגע האחרון ולא ממש להסביר לאן אני צריכה ללכת ואיך זה שכשזה מגיע למחויבות שלי כל העולם חייב להתיישר לכך. אינספור מריבות היו לנו על כך. היו פעמים ששאלתי את עצמי מה אני אומר לו? איך אני בכלל מתחילה לספר לו, אבל טרם השאלה הזו עמדה לפני המחויבות שלי כלפי א/נשים שעבדתי ואני עובדת איתם, המחויבות שלי לסודיות ולכבוד ביחס לחיים שלהם, ביחס למי שהם....

דיוקן - ציור : נג'ואן זועבי, כל הזכויות שמורות ליוצרת ואין לעשות שימוש ביצירה ללא רשותה המפורשת.

נג'ואן זועבי – תמרורי הזכרונות

האובייקטים והדיוקנאות של נג'ואן, מבוצעים על פורמטים שונים, רובם ככולם נדמים כחלק מרצף של תמונות המהוות תזכורות מכאיבות מתחנות חייה. יצירותיה נעשות בטכניקה גבוהה של דיוק, אך אלו התכנים שמשאירים את הצופה פעור פה. האובייקטים בעבודותיה נראים כאילו נלקחו מתוך סצנות מסרט, אפילו סרט אפל למדי, אך במקרה של נג'ואן אין מדובר בהתבוננות מהצד על האירוע, הציורים שלה שמים אותך במרכז ההתרחשות, ברגע ההבנה, בנקודה שבה הכל משתנה, והכול חי רוחש ומבעבע כתמרורי זיכרון ואזהרה לנוסעים, העומדים דומם בצד הדרך....

מלי אלבז אלמנדין.

מלי אלבז אלמנידין

לכל בית ישראל ובמיוחד לילדים,זקנים, עריריים-חולים ולאלה שאין ידם משגת לעבור את החג . שתהה שנה נכונה לנו ברוכה בשפעת הנפש הנותנת תדיר שלא על מנת לקבל… שנראה את זולתנו לפני שנראה את עצמינו… שנבקש להבין ולא להיות מובנים… שנדע שנתינה אינה מתקיימת במרחב הפיזי-הכלכלי בלבד, אלא היא קודם במרחב הלב והנפש… ברוח הנתינה על מנת לתת ולהרגיש חמלה אם יש לך מקום בלב להכיל את האחר … עת תיתן חיוך, מבט, מילה טובה,ותתכוון לה… היא תגיע דרך המרחב האישי הציבורי ואף תעבור משוכות האינטרנט ותשכון שם. ולכל בית ישראל אני מקדישה את השיר המביע רחשי הלב של האמן מוסיקאי …...

דרך צלחה!

לקראת פתיחת שנת הלימודים תשע"ד ערך משרד החינוך מסיבת עיתונאים חגיגית שבה הוצגו תוצאות הזכאות לבגרות לשנת תשע"ב, שהיו הגבוהות ביותר מאז קום המדינה. אכן סיבה למסיבה, ולא רק למסיבת עיתונאים. בחינות הבגרות הן המדד העיקרי להצלחה של כל תלמיד כאינדיבידואל, ושל מערכת החינוך כמכלול, ועלייה במספר הזכאים היא תוצאה של תכנון נכון מצד המשרד, מחויבות ומקצועיות מצד צוותי ההוראה, ועבודה מאומצת מצד התלמידים. בפעם הראשונה מאז קום המדינה, כ-50% מהנוער בקבוצת הגיל סיימו בהצלחה את לימודיהם בתיכון. כל הכבוד!     אבל מה לגבי ה50% הנותרים, אלו שלא זכאים לתעודת בגרות? האם יעלה על הדעת שמחצית מאוכלוסיית ישראל לא …...

ולדימיר מדם

וולדימיר מדם

בגיל 18 פנה לפעילות מהפכנית, ההזדהות והקשר הרגשי עם העם היהודי הביאו אותו להשתלב דווקא בפעילותה של מפלגת הפועלים היהודית הסוציאליסטית - הבונד. על אף שמעולם לא התגייר, כי דגל בטיפוח זהות תרבותית ולא דתית, בעת מעצרו הראשון ב-1901 הזדהה מדם כיהודי. בשנות פעילותו הפוליטית הוא למד יידיש והיה לעיתונאי, לעורך ולסופר יידי מרתק....

רפי פרץ, מרוקו, מלאח קזבלנקה. כל הזכויות שמורות, תרבות il

בר מצווה בגיל 11, טיפולי הגזזת ועין הרע.

למרבה הצער גם אני, סומנתי כמי שלקה בנגיף ונשלחתי לעבור את הטיפול הנורא. הטפול פיזור אבקה לבנה ושורפת על כל הראש ומציד לאחר מכן - הקרנה מהמכונה המסתורית, עד שראשך כאב ואיים לפול ממקומו. בצאתך מהמכונה היו כל שערותיך לבנות כלבקן. אך הטרגדיה האמיתית החלה בדרכך הביתה מה"טיפול", כבר בדרך החלו שערותיך לנשור ועד שהגעת הביתה היית קרח לחלוטין. אבל בכך לא נסתיים העניין. לאחר נשירת השערות נלקחת שוב ל"אוזה", שם מרחו על ראשך הקרח שעווה חמה, ולאחר יבוש השעווה עקרו בכח את כל אניצי ושרשי השיער שנותרו על ראשך. הכאב היה עז, והצרחות ששמעת בעודך ממתין לתורך, היו איומות ומילאו אותי בעתה, כשהגיע תורי גם אני התפתלתי וצרחתי מהכאבים האיומים, אך לא שינה כמה צרחת איש לא בא לעזרתך...

צילום : ג'ואי סולומון, כל הזכויות שמורות, תרבות.il

למי שייכת האימהות ?

את המטופלת בעלת עשרת הילדים הכיר הרופא היטב יותר מעשור. הוא ליווה את ההריונות שלה ראה כיצד לאורך עשור, גופה ומצב רוחה השתנה מקצה לקצה במיוחד בחמש השנים האחרונות בהן ילדה בהיותה בת שלושים ושמונה, בזה אחר זה, שני ילדים פגועים אנושות. הלידות האחרונות דרדרו את מצבה הנפשי והפיזי של האם החרדית בעלת עשרת הילדים והיא פנתה לעזרה לרופא הנשים הוותיק והנאמן שלה . הוא שידע שנאסר עליה כל אמצעי מניעה, הכריע שהגיע הרגע לנתח את האישה, לעקר אותה ובכך לכבד את זכותה שלא ללדת בכפייה,בניגוד לכוחותיה ורצונה ....

Barbaros_Hayreddin

(Sallah Sinan – The Great Jew (Pirate

For Jewish pirates have indeed terrorized seafarers for over 250 years, but they did not speak Yiddish, nor did they eat gefiltefish. If anything, they spoke Ladino and ate chreime. Because the Jewish pirates of the golden age of piracy – between the 16th and the 18th century – were, for the most part, descendants of expelled Jews from Spain or of Anusim...

אהבה לנגב

אף שבאופן די קבוע (ובהחלט מוצדק) ההצעות שלי במשפחה נחשדות באופן אוטומטי כהצעות חינוכיות מדי, העזתי להציע שנעשה טיול בארץ. בכל זאת נוסטלגיה לטיולים שהיינו עושים פעם. אהבתי במיוחד את הטיולים בתיכון. יצאנו לחמישה ימים שבהם הולכים ברגל כל היום, שומעים על צמחים ותופעות גאולוגיות ובערב מקבלים משלוח של שק שינה, אוכל שבישלנו על האש ועוקב מים (זוכרים?). בבוקר קמים וממשיכים בדרך....

קדיש

עולם חדש ומפחיד.

  ד"ר עינת רמון , מרצה למחשבת ישראל במכון שכטר, במאמר מעניין  ומומלץ לקריאה בYNET (יופיע גם באקדמות): עולם חדש (ומפחיד?) ילדים חסרי מורשת מדברת  על המתח (מנקודת מבט יהודית) בין ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום הילודה (הפריה מחוץ לרחם, פונדקאות, תרומת ביציות ועוד) לבין התפישה היהודית הקלאסית של מוסד המשפחה.   שביל הזהב (לדעתה) שהיא מציעה: "הצעתי היא שרק נשים עקרות יוכלו להסתייע בשירותי פונדקאית, וזו לא תוכל לעסוק בפונדקאות כמקצוע, אלא רק תמורת תשלום פעם אחת או פעמיים במשך חייה. על תרומות זרע וביצית להיות מזוהות, ולצאצא תעמוד הזכות (שאינו חייב לממש) להתוודע אל משפחתו הביולוגית (לשם כך, ניתן להיעזר בזרע של …...

יש פה בקהל מישהו מאושוויץ?

ואפרופו תהילים. כששרתתי בסדיר, בסיום כל תדריך היה המ"מ שלי- בחור דתי אורתודוקסי כהלכתו- מפטיר כרגיל את השאלה הצהלית האלמותית "יש שאלות?". בנק' זו היה מתפרץ באופן קבוע בחור ג'ינג'י ששמו שמור במערכת ושואל: "כן. איפה אלוהים היה בשואה?" המחזה המלבב, שלאורך השירות הצבאי הפך לטקס קבוע, היה גורר אתו תמיד פרצי צחוק כבירים, לא משנה כמה הוא היה צפוי. לצערנו בשלב כלשהו הריטואל נפסק. לא בגלל שהמתפרץ האלמוני איבד את חוש ההומור שלו. הוא פשוט נהרג בלבנון. אני כותב את הדברים הללו לא כדי לדכא. יום השואה היום וגם ככה יש לנו 6 מיליון סיבות נוספות להיכנס לדיכאון. אני כותב את זה כי לדעתי הוא לוכד משהו עמוק בהוויה הטראגית של היהודיות והישראליות גם יחד....

יהודי נודד- פוסט אחרון ופרידה

נודד אם אתה נודד, או שמא נגזר עליך לנדוד, שמח על שלכל מקום תישא את השפה שלך. שהרי שפה בתוך שפה- לא ניתן להפריד אותך ממנה, או אותה ממך. כי שפה בתוך שפה היא המקום המובחן. הביטוי דרכו אתה מזהה את עצמך. שם אתה מוצא דמיון קל בינך לבין כל מי שביקשו להיות קולות בודדים בשפתם. ומיהו יהודי אם לא האדם הנודד בשפתו. ומיהו האדם אם לא קול אשר בשפתו מבקש הוא להיות מובן. שהרי אם יהיה הוא מובן, יוכל אז לגעת. ושפה בתוך שפה היא מתאר נוף הנפש. והיא מרקחת כל. והיא זו שתביא אותך שוב ושוב אל אותו …...